לפעמים יש לי אובססיות כאלו שאני ממש חייבת להצליח בהן.
כזו הייתה האובססיה עם העדשים.
החלטתי שעדשים יכנסו לתפריט המשפחתי שלנו ויהי מה.
הבעיה הייתה כמובן הילדים
שלמרות השם המזוהה עם ממתק שהם אוהבים
סרבו לרעיון.
אבל אני החלטתי שאני עושה ניסיונות
משחקת עם חומר הגלם החמוד הזה
וממציאה מתכונים
עד שמשהו יתפוס.
עם עידו זה הצליח בקלות.
הכנתי אורז עם עדשים כתומות,
הכול בסיר אחד,
15 דקות בישול
והנה ארוחה מזינה בצלחת.
כשהוא שאל מה יש לאכול?
ולתשובה: אורז עם עדשים
הוא אמר ישששש!
הבנתי שיש הצלחה.
רוני, עשתה לי מאסטר שף.
ניסיתי מתכונים מהאינטרנט שיצאו לא מוצלחים
ולא טעימים גם בעיניי.
ניסיתי קציצות מטוגנות של עדשים ובטטה
שהתגובה אליהן הייתה איכס.
קציצות אפויות,
מג'דרה
ועוד ועוד ניסיונות
שלכולם היא הגיבה באיכס המפורסם ודחיפה של הצלחת
מלווה בפרצוף עצוב.
זה השלב להדגיש שרוני אוהבת לאכול.
היא מאלו שנהנים מהאוכל,
מתענגים עליו וחוגגים אותו.
אבל רק כשהוא מאוד טעים לה.
אין אצלה לאכול כי היא רעבה.
לא טעים, לא אוכלת!
לפני שבועיים נזכרתי שרוני אוהבת אוכל עם רוטב
והחלטתי להכין קציצות עדשים ברוטב.
גירדתי קישוא, בצל, גזר
הוספתי עדשים שחורות שהושרו להן כמה ימים
עד שנבטים קטנים צמחו מהן,
תיבלתי, הוספתי ביצה
והכנסתי לרוטב מבעבע.
ברגע שהקציצות צללו פנימה הן התפרקו,
אחת אחרי השנייה,
ובסיר התבשל לו רוטב סמיך של עדשים וירקות.
טעמתי וזה היה מצוין.
הבנתי שמעבר לארוחה יש פה גם ערך חינוכי לעוף איתו.
הושבתי אותה על השיש ופתחתי את הסיר
אמרתי לה: רוני תראי מה קרה לקציצות,
הן התפרקו והכול שוחה יחד ברוטב.
איך אוכלים את זה?
אני אכין קוסקוס וזה יהיה הרוטב.
זה טעים?
לי כן, תטעמי.
היה לה טעים.
זה עבר גם את מבחן הפעם השנייה
כי לפעמים מה שטעים בפעם הראשונה
זוכה לאנטי מוחלט למחרת.
מאז אני מכינה את המנה הזו קצת אחרת.
פשוט תבשיל של עדשים עם ירקות
בלי הביצה.
כרוטב מעל בורגול/קוסקוס,/אורז.
אבל מעבר להצלחה הקולינרית
נוצרה פה הזדמנות ותפסתי אותה בשתי ידיים.
כשישבנו לאכול סיפרתי להם מה התכוונתי להכין,
שכנראה משהו במרכיבים לא התחבר
ואי אפשר היה להכין קציצות ובטעות יצא לי רוטב.
הדגשתי שהטעות הזו יצרה מנה מאוד טעימה,
כך שלטעות זה לא דבר רע
כי לפעמים זה מצליח והופך למשהו אחר
ולפעמים לא אבל לומדים מזה ומשתפרים לפעם הבאה.
כזו הייתה האובססיה עם העדשים.
החלטתי שעדשים יכנסו לתפריט המשפחתי שלנו ויהי מה.
הבעיה הייתה כמובן הילדים
שלמרות השם המזוהה עם ממתק שהם אוהבים
סרבו לרעיון.
אבל אני החלטתי שאני עושה ניסיונות
משחקת עם חומר הגלם החמוד הזה
וממציאה מתכונים
עד שמשהו יתפוס.
עם עידו זה הצליח בקלות.
הכנתי אורז עם עדשים כתומות,
הכול בסיר אחד,
15 דקות בישול
והנה ארוחה מזינה בצלחת.
כשהוא שאל מה יש לאכול?
ולתשובה: אורז עם עדשים
הוא אמר ישששש!
הבנתי שיש הצלחה.
רוני, עשתה לי מאסטר שף.
ניסיתי מתכונים מהאינטרנט שיצאו לא מוצלחים
ולא טעימים גם בעיניי.
ניסיתי קציצות מטוגנות של עדשים ובטטה
שהתגובה אליהן הייתה איכס.
קציצות אפויות,
מג'דרה
ועוד ועוד ניסיונות
שלכולם היא הגיבה באיכס המפורסם ודחיפה של הצלחת
מלווה בפרצוף עצוב.
זה השלב להדגיש שרוני אוהבת לאכול.
היא מאלו שנהנים מהאוכל,
מתענגים עליו וחוגגים אותו.
אבל רק כשהוא מאוד טעים לה.
אין אצלה לאכול כי היא רעבה.
לא טעים, לא אוכלת!
לפני שבועיים נזכרתי שרוני אוהבת אוכל עם רוטב
והחלטתי להכין קציצות עדשים ברוטב.
גירדתי קישוא, בצל, גזר
הוספתי עדשים שחורות שהושרו להן כמה ימים
עד שנבטים קטנים צמחו מהן,
תיבלתי, הוספתי ביצה
והכנסתי לרוטב מבעבע.
ברגע שהקציצות צללו פנימה הן התפרקו,
אחת אחרי השנייה,
ובסיר התבשל לו רוטב סמיך של עדשים וירקות.
טעמתי וזה היה מצוין.
הבנתי שמעבר לארוחה יש פה גם ערך חינוכי לעוף איתו.
הושבתי אותה על השיש ופתחתי את הסיר
אמרתי לה: רוני תראי מה קרה לקציצות,
הן התפרקו והכול שוחה יחד ברוטב.
איך אוכלים את זה?
אני אכין קוסקוס וזה יהיה הרוטב.
זה טעים?
לי כן, תטעמי.
היה לה טעים.
זה עבר גם את מבחן הפעם השנייה
כי לפעמים מה שטעים בפעם הראשונה
זוכה לאנטי מוחלט למחרת.
מאז אני מכינה את המנה הזו קצת אחרת.
פשוט תבשיל של עדשים עם ירקות
בלי הביצה.
כרוטב מעל בורגול/קוסקוס,/אורז.
אבל מעבר להצלחה הקולינרית
נוצרה פה הזדמנות ותפסתי אותה בשתי ידיים.
כשישבנו לאכול סיפרתי להם מה התכוונתי להכין,
שכנראה משהו במרכיבים לא התחבר
ואי אפשר היה להכין קציצות ובטעות יצא לי רוטב.
הדגשתי שהטעות הזו יצרה מנה מאוד טעימה,
כך שלטעות זה לא דבר רע
כי לפעמים זה מצליח והופך למשהו אחר
ולפעמים לא אבל לומדים מזה ומשתפרים לפעם הבאה.
העדשים השחורות נראות ירוקות בצילום.
אם תבשלו אותן עם עוד מרכיבים
בלי להשרות ולהנביט
הן יצבעו את התבשיל בשחור.
יש להן טעם נפלא,
והן שומרות על מרקם נגיס וכיפי
לעומת הכתומות שמתפרקות.
"מומחה הוא אדם שעשה את כל הטעויות האפשריות בתחום מסוים"
נילס בוהר
בתחומים מסוימים אני אגיד אמא'לא
