לפני שנה בדיוק התחלתי את הפוסט הזה
המטרה הייתה לתעד שינויים שחלו בשנה שבין ארבעים לארבעים ואחת.
עכשיו במבט לאחור על הדברים שכתבתי
אני מגלה כמה שנה, זה המון זמן.
את חלקם של הדברים כבר שכחתי שהבטחתי לעצמי
את חלקם הפכתי להרגל
ומחלקם התעלמתי.
לשנות הרגלים זו משימה מאוד מורכבת.
צריך לרצות מאוד מאוד.
צריך לוותר על הנוחות ועל הביטחון שנותנת השגרה.
צריך להתאמץ כדי להניע את עצמנו כל פעם מחדש לבחור את הבחירה החדשה.
חלק מהשינויים נטמעו והפכו לחלק ממני:
מריחת קרם הגנה על הפנים בכל פעם שאני יוצאת מבית. (אפילו יש לי בתיק)
שימוש בדאודורנט טבעי ולא מזיק (סודה לשתייה זה כל הסיפור).
הפחתתי בצורה משמעותית את מוצרי החלב בתפריט שלי.
בכל הזדמנות גיחות לים בשביל הנשמה.
דייט עם חברות, ולא לוותר על זה כי כבר עייפים בסוף היום.
להירדם מחובקת במקום לבהות בטלוויזיה.
להחליף בגדים במסיבות ייעודיות כי זה ממש שווה!
ימי כיף עם רוני כשיש אפשרות לקחת איתה יום חופש.
וחלקם נשארו רצון אך לא שרדו:
ספורט.
לשתות את הקפה בבוקר בלי לבדוק הודעות בפייס/וואטסאפ/sms
זמן איכות עם עידו שהתחיל ברכיבות משותפות על האופניים
אך ננטש כשהם נשברו ביום כיפור ועד עכשיו לא תוקנו.
ימי כיף עם עידו, נפלתי בהפחדות של החטיבה. לא עוד!
השנה אני מבטיחה:
לחזור להתעמל.
לתכנן יום כיף עם עידו עוד בשנה"ל הזו.
אני אשתדל:
לא לבדוק את הטלפון בשעה הראשונה של הבוקר.
להמשיך ולבשל אוכל בריא לבני משפחתי, למרות שזה פי כמה מאמץ.
כמו תמיד,
עולמי האישי ועולמי המקצועי שלובים יד ביד.
הקושי שלי לשנות הרגלים עוזר לי להבין עד כמה קשה
לאימהות לשנות את ההרגלים שלהן:
להפסיק להרדים תוך כדי הנקה או נדנוד על הידיים.
לשנות את הדרך שבה מרימים את התינוק.
להפסיק לעשות בשביל הילד דברים שהוא יכול לבד.
אלו רק חלק מהדוגמאות.
ואני מודעת לקושי לשנות.
מצד שני אני מאמינה שאפשר,
מאמינה ששינוי הרגלים עושה רק טוב.
ולכן אני תומכת ועוזרת להן לעבור את זה.
גם אני הקפתי את עצמי באנשים שעוזרים לי לצאת מהמקום הנוח:
סיגל בתחום האישי, אתי והקבוצה בתחום המקצועי, שתיהן מראות לי דרכים חדשות.
בעלי שתומך ונותן כוח.
אחיותיי היקרות.
חברות שהן אחיות לנפש.
והאימהות שעוברות תהליך, מפרגנות ומאפשרות את העשייה.
לבד קשה וגם לא צריך.
היום ביום הולדתי אני מאחלת לכולם בריאות, שלוות נפש, אושר ושפע של דברים טובים.
המטרה הייתה לתעד שינויים שחלו בשנה שבין ארבעים לארבעים ואחת.
עכשיו במבט לאחור על הדברים שכתבתי
אני מגלה כמה שנה, זה המון זמן.
את חלקם של הדברים כבר שכחתי שהבטחתי לעצמי
את חלקם הפכתי להרגל
ומחלקם התעלמתי.
לשנות הרגלים זו משימה מאוד מורכבת.
צריך לרצות מאוד מאוד.
צריך לוותר על הנוחות ועל הביטחון שנותנת השגרה.
צריך להתאמץ כדי להניע את עצמנו כל פעם מחדש לבחור את הבחירה החדשה.
חלק מהשינויים נטמעו והפכו לחלק ממני:
מריחת קרם הגנה על הפנים בכל פעם שאני יוצאת מבית. (אפילו יש לי בתיק)
שימוש בדאודורנט טבעי ולא מזיק (סודה לשתייה זה כל הסיפור).
הפחתתי בצורה משמעותית את מוצרי החלב בתפריט שלי.
בכל הזדמנות גיחות לים בשביל הנשמה.
דייט עם חברות, ולא לוותר על זה כי כבר עייפים בסוף היום.
להירדם מחובקת במקום לבהות בטלוויזיה.
להחליף בגדים במסיבות ייעודיות כי זה ממש שווה!
ימי כיף עם רוני כשיש אפשרות לקחת איתה יום חופש.
וחלקם נשארו רצון אך לא שרדו:
ספורט.
לשתות את הקפה בבוקר בלי לבדוק הודעות בפייס/וואטסאפ/sms
זמן איכות עם עידו שהתחיל ברכיבות משותפות על האופניים
אך ננטש כשהם נשברו ביום כיפור ועד עכשיו לא תוקנו.
ימי כיף עם עידו, נפלתי בהפחדות של החטיבה. לא עוד!
השנה אני מבטיחה:
לחזור להתעמל.
לתכנן יום כיף עם עידו עוד בשנה"ל הזו.
אני אשתדל:
לא לבדוק את הטלפון בשעה הראשונה של הבוקר.
להמשיך ולבשל אוכל בריא לבני משפחתי, למרות שזה פי כמה מאמץ.
כמו תמיד,
עולמי האישי ועולמי המקצועי שלובים יד ביד.
הקושי שלי לשנות הרגלים עוזר לי להבין עד כמה קשה
לאימהות לשנות את ההרגלים שלהן:
להפסיק להרדים תוך כדי הנקה או נדנוד על הידיים.
לשנות את הדרך שבה מרימים את התינוק.
להפסיק לעשות בשביל הילד דברים שהוא יכול לבד.
אלו רק חלק מהדוגמאות.
ואני מודעת לקושי לשנות.
מצד שני אני מאמינה שאפשר,
מאמינה ששינוי הרגלים עושה רק טוב.
ולכן אני תומכת ועוזרת להן לעבור את זה.
גם אני הקפתי את עצמי באנשים שעוזרים לי לצאת מהמקום הנוח:
סיגל בתחום האישי, אתי והקבוצה בתחום המקצועי, שתיהן מראות לי דרכים חדשות.
בעלי שתומך ונותן כוח.
אחיותיי היקרות.
חברות שהן אחיות לנפש.
והאימהות שעוברות תהליך, מפרגנות ומאפשרות את העשייה.
לבד קשה וגם לא צריך.
היום ביום הולדתי אני מאחלת לכולם בריאות, שלוות נפש, אושר ושפע של דברים טובים.
