חשוב לי להרגיש שאני אמא טובה.
רוב הזמן אני מרגישה ככה.
אבל לא תמיד.
יש כמה נקודות ב 14 וחצי שנות האימהות שלי שהתחושה הזו התערערה.
כשעידו נולד, עוד בחדר לידה הניחו אותו על הבטן שלי,
מיד הנקתי אותו, השאירו אותנו יחד שעתיים לפני שלקחו אותו לתינוקייה.
הרגשתי אז אמא טובה.
כשהיו לו התקפי גזים אחר הצהריים
והיינו מטיילים בבית, כשהוא על יד אחת וביד השנייה חייגתי לבועז ונבחתי את השאלה :
מתי אתה בא?
לא הרגשתי אמא טובה.
כשגיליתי אחרי כמה שבועות שמול שטיח קיר שקנינו בירושלים הוא נרגע.
הרגשתי אמא טובה בחזרה.
וכך זה ממשיך
14 שנים וחצי.
בדרך נולדה רוני עם העולם הפנימי העשיר שלה והציבה בפני אתגרים חדשים.
יש תקופות שאני מרגישה שאני אמא טובה.
שאני מבינה אותה,
שאני מצליחה לעזור לה לחדד את הרגשות שלה,
שאני משקפת לה את מה שהיא מרגישה בצורה מדויקת.
שאני מצליחה לאתגר אותה להתגבר על קושי מתוך אמונה בעצמה ובטחון.
אז אני מרגישה אמא טובה.
ויש רגעים שלא.
שמתם לב שאלו רגעים ולא תקופות?
זה הכיף בניסיון, האסימונים יורדים מהר יותר.
יש רגעים שהיא מביאה משהו חדש,
ואז אני משתתקת או מגמגמת.
ולוקח לי זמן להבין.
ולפעמים אני מבינה שטעיתי ומשנה ומתקנת.
14 שנים וחצי הביאו אותי לגיל ההתבגרות.
הקשר מקבל פנים חדשות,
הוא משתנה.
עידו מתנהג אלי אחרת.
פתאום אני מוצאת את עצמי נפגעת, מבולבלת, פוחדת.
כן ממש פוחדת.
פוחדת לקלקל את הקשר הטוב שלנו.
פוחדת שהוא יתרחק ולא יתקרב חזרה.
פוחדת לעשות טעות.
ממש כמו בהתחלה,
כשהייתי אמא בפעם הראשונה ופחדתי שאם אני לא עושה נכון אני אקלקל אותו.
שאם בועז עושה אחרת הוא יהרוס לי.
שאם סבתא מפנקת זה יתנקם בי.
רק ברגעים שהפסקתי לפחד,
(ואז הם היו רגעים)
מצאתי את הביטחון בחזרה.
את האמונה שאני עושה בשבילו הכי טוב שאני יכולה
ושאף אחד לא יכול לקלקל את זה כי כולם עושים את הכי טוב שהם יכולים.
כולם עושים הכול מאהבה.
הפעם הפחד נעלם מהר יותר
וכשהוא נעלם הגיע הביטחון וההבנה שאני צריכה עוד כלים.
אז נרשמתי ללימודים וביום שלישי הקרוב אני מתחילה ללמוד הדרכת הורים.
קודם כל בשבילי.
בשבילנו, בשביל המשפחה שלי.
לפני שאני חושבת על זה כעוד זרוע מקצועית,
אני רוצה את זה בשביל המשפחה שלי.
ככה גם התחלתי ללמוד בצעד ראשון.
רוני עברה אצלם אבחון ושיעורים פרטיים.
התוצאות היו מדהימות ואני החלטתי שאני רוצה גם.
שאני רוצה לדעת עוד, להבין בדיוק איך ההתפתחות המוטורית משפיעה על האישיות המתעצבת.
ותוך כדי הלימודים החלטתי לעזוב את הנוחות בלהיות שכירה ולצאת החוצה עם הידע הזה
להביא אותו למשפחות נוספות כדי שגם הם ידעו.
חשוב לי לומר לכל אמא שאני פוגשת, שהיא אמא טובה.
גם אם התינוק שלך לא ישן בלילה, לא ישן ביום ובוכה הרבה.
את אמא טובה.
גם אם קשה לך להניק ואת רוצה להפסיק (גם אם לא ניסית בכלל) ואת מתייסרת ומבולבלת ומלאה ברגשי אשמה,
את אמא טובה.
גם אם הוא לא זוחל או לא הולך ואת מרגישה שפספסת משהו בדרך.
את אמא טובה.
אני אעזור לך להבין מה קורה לתינוק שלך,
ואתן לך כלים להתמודד ולהכיל.
כדי שיהיה לך ביטחון, ושתסמכי על עצמך
ותדעי ותרגישי בכל רמ"ח איברייך
שאת אמא טובה.
כי כשאנחנו מרגישות שאנחנו אימהות טובות,
אנחנו רגועות, נינוחות וקשובות.
אנחנו שומעות את מה שבאמת צריך לשמוע
ורואות את מה שצריך לראות.
רעשי הרקע מתרחקים,
והתמונה מתבהרת,
ואנחנו יכולות להיות מדויקות יותר בשביל המשפחה שלנו ובשביל עצמנו.
רוב הזמן אני מרגישה ככה.
אבל לא תמיד.
יש כמה נקודות ב 14 וחצי שנות האימהות שלי שהתחושה הזו התערערה.
כשעידו נולד, עוד בחדר לידה הניחו אותו על הבטן שלי,
מיד הנקתי אותו, השאירו אותנו יחד שעתיים לפני שלקחו אותו לתינוקייה.
הרגשתי אז אמא טובה.
כשהיו לו התקפי גזים אחר הצהריים
והיינו מטיילים בבית, כשהוא על יד אחת וביד השנייה חייגתי לבועז ונבחתי את השאלה :
מתי אתה בא?
לא הרגשתי אמא טובה.
כשגיליתי אחרי כמה שבועות שמול שטיח קיר שקנינו בירושלים הוא נרגע.
הרגשתי אמא טובה בחזרה.
וכך זה ממשיך
14 שנים וחצי.
בדרך נולדה רוני עם העולם הפנימי העשיר שלה והציבה בפני אתגרים חדשים.
יש תקופות שאני מרגישה שאני אמא טובה.
שאני מבינה אותה,
שאני מצליחה לעזור לה לחדד את הרגשות שלה,
שאני משקפת לה את מה שהיא מרגישה בצורה מדויקת.
שאני מצליחה לאתגר אותה להתגבר על קושי מתוך אמונה בעצמה ובטחון.
אז אני מרגישה אמא טובה.
ויש רגעים שלא.
שמתם לב שאלו רגעים ולא תקופות?
זה הכיף בניסיון, האסימונים יורדים מהר יותר.
יש רגעים שהיא מביאה משהו חדש,
ואז אני משתתקת או מגמגמת.
ולוקח לי זמן להבין.
ולפעמים אני מבינה שטעיתי ומשנה ומתקנת.
14 שנים וחצי הביאו אותי לגיל ההתבגרות.
הקשר מקבל פנים חדשות,
הוא משתנה.
עידו מתנהג אלי אחרת.
פתאום אני מוצאת את עצמי נפגעת, מבולבלת, פוחדת.
כן ממש פוחדת.
פוחדת לקלקל את הקשר הטוב שלנו.
פוחדת שהוא יתרחק ולא יתקרב חזרה.
פוחדת לעשות טעות.
ממש כמו בהתחלה,
כשהייתי אמא בפעם הראשונה ופחדתי שאם אני לא עושה נכון אני אקלקל אותו.
שאם בועז עושה אחרת הוא יהרוס לי.
שאם סבתא מפנקת זה יתנקם בי.
רק ברגעים שהפסקתי לפחד,
(ואז הם היו רגעים)
מצאתי את הביטחון בחזרה.
את האמונה שאני עושה בשבילו הכי טוב שאני יכולה
ושאף אחד לא יכול לקלקל את זה כי כולם עושים את הכי טוב שהם יכולים.
כולם עושים הכול מאהבה.
הפעם הפחד נעלם מהר יותר
וכשהוא נעלם הגיע הביטחון וההבנה שאני צריכה עוד כלים.
אז נרשמתי ללימודים וביום שלישי הקרוב אני מתחילה ללמוד הדרכת הורים.
קודם כל בשבילי.
בשבילנו, בשביל המשפחה שלי.
לפני שאני חושבת על זה כעוד זרוע מקצועית,
אני רוצה את זה בשביל המשפחה שלי.
ככה גם התחלתי ללמוד בצעד ראשון.
רוני עברה אצלם אבחון ושיעורים פרטיים.
התוצאות היו מדהימות ואני החלטתי שאני רוצה גם.
שאני רוצה לדעת עוד, להבין בדיוק איך ההתפתחות המוטורית משפיעה על האישיות המתעצבת.
ותוך כדי הלימודים החלטתי לעזוב את הנוחות בלהיות שכירה ולצאת החוצה עם הידע הזה
להביא אותו למשפחות נוספות כדי שגם הם ידעו.
חשוב לי לומר לכל אמא שאני פוגשת, שהיא אמא טובה.
גם אם התינוק שלך לא ישן בלילה, לא ישן ביום ובוכה הרבה.
את אמא טובה.
גם אם קשה לך להניק ואת רוצה להפסיק (גם אם לא ניסית בכלל) ואת מתייסרת ומבולבלת ומלאה ברגשי אשמה,
את אמא טובה.
גם אם הוא לא זוחל או לא הולך ואת מרגישה שפספסת משהו בדרך.
את אמא טובה.
אני אעזור לך להבין מה קורה לתינוק שלך,
ואתן לך כלים להתמודד ולהכיל.
כדי שיהיה לך ביטחון, ושתסמכי על עצמך
ותדעי ותרגישי בכל רמ"ח איברייך
שאת אמא טובה.
כי כשאנחנו מרגישות שאנחנו אימהות טובות,
אנחנו רגועות, נינוחות וקשובות.
אנחנו שומעות את מה שבאמת צריך לשמוע
ורואות את מה שצריך לראות.
רעשי הרקע מתרחקים,
והתמונה מתבהרת,
ואנחנו יכולות להיות מדויקות יותר בשביל המשפחה שלנו ובשביל עצמנו.
