למה בעצם בלוג?

זה התחיל כשהחלטתי לעשות הסבה מקצועית, חשבתי שיהיה נחמד לשתף.
נשים רבות בסביבות גיל 40 מחליטות שהגיע הזמן לשינוי, וכך גם אני. ידעתי הרבה זמן שביטוח זה כבר לא בשבילי, לא אהבתי את העבודה ולא מצאתי בה עניין. כשהסבל הפך להיות פיזי (כאבי ראש, חוסר אנרגיה) הבנתי שדי, עד הבריאות אפשר עוד למשוך את החבל אבל לא עוד.

בתמיכה גדולה של בעלי (בלי זה אני לא חושבת שאפשר) הודעתי על התפטרות ונשמתי עמוק לראשונה אחרי המון זמן!
ואז דמיינתי איך אני יוצאת לצעדות בוקר, נוסעת לים לראות את הגלים, נחה, קוראת, רואה סרטים, נפגשת עם חברות, מבשלת מנקה וגם בונה את הקריירה החדשה שלי כמדריכה ומאבחנת להתפתחות תינוקות. בפועל, אני כבר 4 חודשים אחרי, לא צעדתי אפילו פעם אחת, פעמיים נפגשתי עם חברות, לא נסעתי לים, לא ראיתי סרטים, בהחלטה מודעת לא ניקיתי יותר מבעבר, והיה רק יום אחד שהחלטתי שזה יום מנוחה ואני לא עושה בו כלום.
נשאבתי לחלומות אחרים, להגשמה עצמית שלי כמטפלת ומלווה התפתחותית.

בניתי קבוצה של אימהות עם תינוקות ועשיתי להם שיעורי סדנא ללא תשלום רק בשביל ההתנסות, השקעתי המון בלחשוב איזו איכות אני רוצה להביא לסדנאות. מה יעשה חשק להגיע למפגש, מה יוציא אותן מחייכות אחרי שעה של פעילות ומה בשורה התחתונה הן יקבלו ממני.

החלטתי שאני בונה סדנאות קצרות ולפי נושאים. שבקבוצה יהיו עד 6 תינוקות, שיהיה מקום לשיתוף ולתמיכה ויהיו דגשים על ביצוע נכון של התרגילים ויחס אישי לכל הורה וילד.

ביקשתי מהאימהות שאני עובדת איתן לכתוב לי בכמה מילים מה עשתה להן הסדנא: " שעה של איכות עם התינוק" "קיבלתי כלים להתמודד עם קשיים" "למדתי שפה אחרת" "היכולת שלך להכיל ולהקשיב עשו לי חשק לבוא" "הבן שלי אהב את התרגילים והשתדלתי לעשות לו בבית" "למדתי תרגילים ואימונים שהבת שלי כל כך זקוקה להם" "זה היה חסר לי עם הילד הראשון" "כיף לי להפגש עם אימהות נוספות לתינוקות בגיל של הבן שלי" "יש לך פנים מאירות וגישה חיובית ומפרגת ויחד עם זאת יחס מקצועי ועצות מועילות"

המילים החמות נתנו לי את הפוש האחרון ליצור קשר עם מרכז חוגים על מנת להעביר הלאה, לכמה שיותר הורים את הידע והכלים הנכונים לעזור לתינוקם למצות את היכולות שלו.

אני אסיים בציטוט של משה פלדנקרייז: "ככל שנהיה גמישים בתנועה ונרכוש איכויות מגוונות ושונות נצליח להיות מכוונים ומאורגנים יותר בכל מרכיבי החיים"