כבר הזכרתי בבלוג את הספר הזה.
ספר שאני קוראת בו כבר כמה חודשים, כל פעם כמה עמודים, לעתים עוזבת אותו לתקופה ולעתים חוזרת אחורה.
המסר של הספר כל כך רלוונטי עבורי שקשה לי להכיל יותר מכמה עמודים בכל פעם.
אקהרט טול מתייחס לתופעה המאפיינת את כול מי שעבר את גיל 7,
המחשבות על העתיד פוגעות ביכולת להינות מההווה.
וההווה הוא כול מה שיש לנו.
העבר כבר היה ונגמר ואף אחד לא יודע מה צופן לו העתיד.
העניין הוא שהבנתי שהעתיד הוא לא רק בעוד חודש או שנה,
העתיד הוא מחר ובעוד שעה.
אם אנחנו מבינים שבכול רגע החיים שלנו כפי שאנחנו מכירים אותם יכולים להשתנות,
אנחנו מבינים שכל מה שיש לנו בעצם זה את הרגע הזה.
ההבנה הזו מתחילה לחלחל.
כשאני חוזרת עם רוני מהגן והולכת איתה ברגל בשעה 2 בצהרים והדרך מתמשכת
כי יש לה מה לספר לי,
והיא ראתה עכשיו פרח מעניין או אבן שצריך להרים.
אני כבר רעבה, רוצה להגיע הביתה למזגן ולשבת עם הילדים לאכול את ארוחת הצהרים.
ארוחת הצהרים זה העתיד.
עכשיו, ברגע הזה אנחנו הולכות יד ביד מהגן הביתה, יש בדרך אנשים שאפשר לברך אותם לשלום, פרחים שאפשר לעצור רגע ולהריח וסיפורים נפלאים שאפשר לשמוע מילדה מתוקה בת 4.
בעצם אם אני אאמץ את הדרך הזו לחיות בה,
אני אהיה הרבה יותר סבלנית.
במקום להאיץ ברוני, להקשיב בחצי אוזן או לחייך חיוך של כן נכון אבל בואי כבר,
אני איהנה מאוד מהדרך הביתה.
תחשבו על זה ותראו שזה נכון לכל דבר.
הורים לתינוקות שרוצים שהם כבר יגדלו ויתנו לישון בלילה.
כשמשחקים עם הילד "טאקי" רק סיבוב אחד כי יש לי כביסה לקפל.
כשנוסעים לנופש ומתבאסים מאורכה של הנסיעה.
כשיושבים לאכול ורוצים שהילד רק יסיים כבר ונוכל לנקות את הפירורים שהפיל.
כשרוצים שהילדים כבר יהיו אחרי מקלחת וסיפור ונוכל להיות עם עצמנו.
בכל פעם שאנחנו עושים משהו תוך כדי המתנה שיגמר כבר אנחנו מפספסים את רוב החיים בציפייה למשהו אחר שיקרה.
ילדים קטנים שקועים כל כך במה שהם עושים ולכן הם נהנים ושמחים בצורה שאנחנו כבר שכחנו.
ככל שמתבגרים היכולת הזו הולכת לאיבוד והמחשבה על הדבר הבא שצריך לעשות משתלטת עלינו.
אקהרט טול מבין שהדרך להפסיק להיות בחרדות ולהכניס שקט פנימי,
היא להבין שיש לנו רק את הרגע הזה ולא שום דבר אחר.
אני החלטתי לעבוד על זה עם עצמי השנה.
ללמוד ליהנות מהרגעים האלו הקטנים שלמעשה הם רוב החיים.
שנה טובה, שנהייה בריאים ונלמד להינות מכל רגע, כי החיים חד פעמיים וכדאי למצות אותם.
ספר שאני קוראת בו כבר כמה חודשים, כל פעם כמה עמודים, לעתים עוזבת אותו לתקופה ולעתים חוזרת אחורה.
המסר של הספר כל כך רלוונטי עבורי שקשה לי להכיל יותר מכמה עמודים בכל פעם.
אקהרט טול מתייחס לתופעה המאפיינת את כול מי שעבר את גיל 7,
המחשבות על העתיד פוגעות ביכולת להינות מההווה.
וההווה הוא כול מה שיש לנו.
העבר כבר היה ונגמר ואף אחד לא יודע מה צופן לו העתיד.
העניין הוא שהבנתי שהעתיד הוא לא רק בעוד חודש או שנה,
העתיד הוא מחר ובעוד שעה.
אם אנחנו מבינים שבכול רגע החיים שלנו כפי שאנחנו מכירים אותם יכולים להשתנות,
אנחנו מבינים שכל מה שיש לנו בעצם זה את הרגע הזה.
ההבנה הזו מתחילה לחלחל.
כשאני חוזרת עם רוני מהגן והולכת איתה ברגל בשעה 2 בצהרים והדרך מתמשכת
כי יש לה מה לספר לי,
והיא ראתה עכשיו פרח מעניין או אבן שצריך להרים.
אני כבר רעבה, רוצה להגיע הביתה למזגן ולשבת עם הילדים לאכול את ארוחת הצהרים.
ארוחת הצהרים זה העתיד.
עכשיו, ברגע הזה אנחנו הולכות יד ביד מהגן הביתה, יש בדרך אנשים שאפשר לברך אותם לשלום, פרחים שאפשר לעצור רגע ולהריח וסיפורים נפלאים שאפשר לשמוע מילדה מתוקה בת 4.
בעצם אם אני אאמץ את הדרך הזו לחיות בה,
אני אהיה הרבה יותר סבלנית.
במקום להאיץ ברוני, להקשיב בחצי אוזן או לחייך חיוך של כן נכון אבל בואי כבר,
אני איהנה מאוד מהדרך הביתה.
תחשבו על זה ותראו שזה נכון לכל דבר.
הורים לתינוקות שרוצים שהם כבר יגדלו ויתנו לישון בלילה.
כשמשחקים עם הילד "טאקי" רק סיבוב אחד כי יש לי כביסה לקפל.
כשנוסעים לנופש ומתבאסים מאורכה של הנסיעה.
כשיושבים לאכול ורוצים שהילד רק יסיים כבר ונוכל לנקות את הפירורים שהפיל.
כשרוצים שהילדים כבר יהיו אחרי מקלחת וסיפור ונוכל להיות עם עצמנו.
בכל פעם שאנחנו עושים משהו תוך כדי המתנה שיגמר כבר אנחנו מפספסים את רוב החיים בציפייה למשהו אחר שיקרה.
ילדים קטנים שקועים כל כך במה שהם עושים ולכן הם נהנים ושמחים בצורה שאנחנו כבר שכחנו.
ככל שמתבגרים היכולת הזו הולכת לאיבוד והמחשבה על הדבר הבא שצריך לעשות משתלטת עלינו.
אקהרט טול מבין שהדרך להפסיק להיות בחרדות ולהכניס שקט פנימי,
היא להבין שיש לנו רק את הרגע הזה ולא שום דבר אחר.
אני החלטתי לעבוד על זה עם עצמי השנה.
ללמוד ליהנות מהרגעים האלו הקטנים שלמעשה הם רוב החיים.
שנה טובה, שנהייה בריאים ונלמד להינות מכל רגע, כי החיים חד פעמיים וכדאי למצות אותם.
טלי,
השבמחקשנה טובה לך יקרה.
להנות מהרגע. סוד קטן כל כך גדול.
שנת שפע ובריאות.
תודה יקירה, גם לך!
השבמחקמקסים וחשוב, אבל לא יכולתי שלא לחשוב- למה הילדים מאבדים בסביבות גיל שבע את היכולת הזו? הרי אנחנו מלמדים אותם שצריך ללכת לישון מוקדם עכשיו גם אם הם לא עייפים, כדי שיהיה להם כוח לקום מחר בבוקר, לאכול גם אם הם לא מרגישים רעב כי זה הזמן הנכון, לאכול מה שהם לא אוהבים רק בגלל שזה בריא, לקבל חיסון כי אחר כך הם עלולים להיות חולים...
השבמחקואחר כך, כשהם ייגדלו, נספר להם על הספר שמלמד לחיות את הרגע הזה ולא לחשוב על המחר...
מדהים, תודה לך על התובנות החשובות.
השבמחקאני גם הבנתי את זה לפני כמה חודשים ומשתדלת ליישם.
לפעמים אני מיישמת יותר מדי טוב..
בדיוק כתבתי על זה שקניתי לילד את המשחק טאקי ואני לא מצליחה לעשות שום דבר אחר מאשר מרתונים משותפים של המשחק (באופן מפתיע, הילד יותר מוצלח בזה ממני!)
מקסים!!!וכל כך נכון שצריך להנות מהרגע ומהילדים כי הם גדלים והזמן עובר מהר מאוד. וכמה שאני משתדלת (וגם לרוב מצליחה) לעשות את זה אני נופלת בעיקר בשלב של סוף היום שאני מחכה כבר לזמן שלי עם עצמי כמו שכתבת, ונהיית חסרת סבלנות לקצב האיטי של הדברים... אז תודה על הדברים האלו שקצת יעזרו לי לזכור גם בערב.
השבמחק:)
לגבי מה שעידית כתבה- רציתי לומר- שנכון אנחנו מכניסים אותם למאין "מסגרות" בין שנרצה ובין שלא אבל עדיין אפשר להתחשב בילד- ולתת לו חופש בחירה בין הגבולות שלנו.
אתה לא עייף אז אתה יכול עדיין לשחק / לקרוא אבל בשקט ובחדר שלך. אתה לא רעב עכשיו- אז אתה יכול לאכול מאוחר יותר (עד שלב שמתאים לנו לעזור לו בכך) ואם כבר לא מתאים לנו להיות במטבח בשלב הזה אז הוא יאלץ לאכול מהשהו זמין שהוא יכול לקחת בכוחות עצמו. ככה אפשר לכבד את רצונותיהם והעדפותיהם מבלי להרגיש שהרצונות האישיים שלך לא באים לידי ביטוי. זה מלמד את שני הצדדים להתגמש ולהתחשב זה בזה.
תודה על התגובה והשיתוף.
מחקאני מניחה שהילדים "מתקלקלים" גם בעזרתינו אבל בעיקר בגלל שהם גדלים והם מבינים תוצאה של מעשה. הם מבינים את משמעות הזמן ויודעים למשל שאם הם מאחרים לחוג הם יפסידו חלק ממנו וכנ"ל גם עם לאכול כי זה זמן הארוחה ואח"כ תשב לב או תאכל אוכל קר וכו'
אני מאמינה שכדאי לעזור לילדים שלנו להישאר כמה שיותר קרובים לעצמם כדי שלא יגיעו אחר כך בגיל 20,30,40 לקשיים רגשיים ויחפשו את הדרך לחזור חזרה ולגלות מי הם. ברור שזה קשה והלוואי והיה לי את הנוסחה איך עושים את זה בקלות. אבל מודעות שלנו תעזור פה כמו בכל דבר, יום נפלא!