כן קראתי.
גם את חמישים גוונים של אופל.
כן אני מחכה כבר לספר השלישי.
ולא, אין לי בעיה לומר את זה.
הספר הכי נמכר בגירסה הדיגיטלית זה הספר הזה.
ולמה?
כי נשים מתביישות לרכוש אותו או להיראות קוראות אותו.
נכון, זו לא ספרות עילית.
נכון, זה "סה"כ" רומן שכתוב יפה וכיפי.
אבל זה גורם עונג.
אז למה להתבייש?
לפני שבוע היתה פה מלחמה.
זוכרים?
גברים רבים גויסו בצו 8 ועזבו את הבית לכמה ימים.
רציתי לתרום את החלק שלי ופרסמתי בפייסבוק שאני מציעה לאימהות את עזרתי בשעות הערב.
כל אימא שרוצה עזרה בשעות אלו אשמח לבוא ולעזור,
בהתנדבות כמובן.
כולנו הרי מכירות את תחושת השחרור וההקלה כשהבעל נכנס הביתה בערב,
גם אם הוא מספיק רק להקריא סיפור ואנחנו יכולות להכנס להתקלח בשקט.
חשבתי שנשים יקפצו על הרעיון.
ממש דמיינתי איך אני עוברת מבית לבית, שוטפת כלים,
משחקת עם הילד כשאמא מתקלחת ומשאירה אותה נינוחה להמשך הערב שלה.
הופתעתי כשרק אמא אחת ביקשה עזרה.
אבל בעצם זה לא באמת כל כך מפתיע.
יש לנו הנשים,
ואני לגמרי חלק מהתופעה הזו,
יש מין קושי לא ברור בלבקש עזרה.
כאילו הכול, אבל הכול, צריך להיות עלינו.
כאילו שאם נעבוד כל כך קשה ממש על סף קריסה,
אז נקבל איזו מדליה, ניחשב לאימהות/רעיות יותר מוצלחות.
אז אנחנו לא מבקשות עזרה ועושות הכול לבד.
יש לי גיסה מדהימה שאני לומדת ממנה המון.
היא לא חושבת שהיא צריכה להתמוטט כדי שיעריכו אותה.
יש לה מנקה, ומטפלת וצי של בייבי סיטר.
ואין שום בעיה מבחינתה שהיא והמטפלת יהיו יחד בבית.
אחת עם הילדים והשניה מכינה ארוחת ערב.
למה צריך להיקרע בין שני הדברים?
יכול להיות שזה בגלל שהיא במקור אמריקאית והתכונה של להיות קדושה מעונה מיוחדת לישראליות?
אני לא יודעת אבל אני משתדלת ללמוד ממנה.
זה לא פשוט למי שספגה מהבית שאימא עושה הכול ולבד.
אפילו משלוח מהסופר אמא שלי לא עושה וסוחבת שקיות לקומה שלישית בלי מעלית.
הבוקר התלוננה אימא מקסימה שלבת שלה יוצאות שיניים והיא לא ישנה, היא שאלה מה עושים.
טלי נדר, אישה יקרה, שיש לה לב גדול, בית חם לאימהות והמון עצות טובות, אמרה לה:
"הייתי משקיעה קצת כסף בעזרה חיצונית - מישהי שתתן לך לנוח ולאסוף כוחות".
וזה באמת הענין.
שיניים זה כואב ולתינוק יש חוסר שקט והוא צריך ידיים אוהבות שירימו, יחבקו, יניעו וירגיעו.
אבל כמה זמן אימא יכולה לעשות את זה בלי להתיש את עצמה? בלי להתחרפן?
ולמה בעצם היא צריכה להגיע למצבים האלו.
יכול להיות שאצל הבייביסיטר הוא יבכה יותר ואולי יאכל פחות , אבל אולי גם לא, אולי היא תהיה מדהימה ויהיה לו נפלא.
מה שבטוח אמא שלו תנשום קצת, תנוח קצת ותחזור אליו עם כוחות מחודשים.
אז למה בעצם לא לעשות את זה?
למה זו מילה גסה לקחת בייביסיטר כדי שננוח ולא כדי שנלך לעבוד.
ולמה זו בושה לקרוא ספר רק כי הוא גורם לי עונג ?
גם את חמישים גוונים של אופל.
כן אני מחכה כבר לספר השלישי.
ולא, אין לי בעיה לומר את זה.
הספר הכי נמכר בגירסה הדיגיטלית זה הספר הזה.
ולמה?
כי נשים מתביישות לרכוש אותו או להיראות קוראות אותו.
נכון, זו לא ספרות עילית.
נכון, זה "סה"כ" רומן שכתוב יפה וכיפי.
אבל זה גורם עונג.
אז למה להתבייש?
לפני שבוע היתה פה מלחמה.
זוכרים?
גברים רבים גויסו בצו 8 ועזבו את הבית לכמה ימים.
רציתי לתרום את החלק שלי ופרסמתי בפייסבוק שאני מציעה לאימהות את עזרתי בשעות הערב.
כל אימא שרוצה עזרה בשעות אלו אשמח לבוא ולעזור,
בהתנדבות כמובן.
כולנו הרי מכירות את תחושת השחרור וההקלה כשהבעל נכנס הביתה בערב,
גם אם הוא מספיק רק להקריא סיפור ואנחנו יכולות להכנס להתקלח בשקט.
חשבתי שנשים יקפצו על הרעיון.
ממש דמיינתי איך אני עוברת מבית לבית, שוטפת כלים,
משחקת עם הילד כשאמא מתקלחת ומשאירה אותה נינוחה להמשך הערב שלה.
הופתעתי כשרק אמא אחת ביקשה עזרה.
אבל בעצם זה לא באמת כל כך מפתיע.
יש לנו הנשים,
ואני לגמרי חלק מהתופעה הזו,
יש מין קושי לא ברור בלבקש עזרה.
כאילו הכול, אבל הכול, צריך להיות עלינו.
כאילו שאם נעבוד כל כך קשה ממש על סף קריסה,
אז נקבל איזו מדליה, ניחשב לאימהות/רעיות יותר מוצלחות.
אז אנחנו לא מבקשות עזרה ועושות הכול לבד.
יש לי גיסה מדהימה שאני לומדת ממנה המון.
היא לא חושבת שהיא צריכה להתמוטט כדי שיעריכו אותה.
יש לה מנקה, ומטפלת וצי של בייבי סיטר.
ואין שום בעיה מבחינתה שהיא והמטפלת יהיו יחד בבית.
אחת עם הילדים והשניה מכינה ארוחת ערב.
למה צריך להיקרע בין שני הדברים?
יכול להיות שזה בגלל שהיא במקור אמריקאית והתכונה של להיות קדושה מעונה מיוחדת לישראליות?
אני לא יודעת אבל אני משתדלת ללמוד ממנה.
זה לא פשוט למי שספגה מהבית שאימא עושה הכול ולבד.
אפילו משלוח מהסופר אמא שלי לא עושה וסוחבת שקיות לקומה שלישית בלי מעלית.
הבוקר התלוננה אימא מקסימה שלבת שלה יוצאות שיניים והיא לא ישנה, היא שאלה מה עושים.
טלי נדר, אישה יקרה, שיש לה לב גדול, בית חם לאימהות והמון עצות טובות, אמרה לה:
"הייתי משקיעה קצת כסף בעזרה חיצונית - מישהי שתתן לך לנוח ולאסוף כוחות".
וזה באמת הענין.
שיניים זה כואב ולתינוק יש חוסר שקט והוא צריך ידיים אוהבות שירימו, יחבקו, יניעו וירגיעו.
אבל כמה זמן אימא יכולה לעשות את זה בלי להתיש את עצמה? בלי להתחרפן?
ולמה בעצם היא צריכה להגיע למצבים האלו.
יכול להיות שאצל הבייביסיטר הוא יבכה יותר ואולי יאכל פחות , אבל אולי גם לא, אולי היא תהיה מדהימה ויהיה לו נפלא.
מה שבטוח אמא שלו תנשום קצת, תנוח קצת ותחזור אליו עם כוחות מחודשים.
אז למה בעצם לא לעשות את זה?
למה זו מילה גסה לקחת בייביסיטר כדי שננוח ולא כדי שנלך לעבוד.
ולמה זו בושה לקרוא ספר רק כי הוא גורם לי עונג ?
אני דווקא מכירה המון נשים שמודות בפה מלא שהן קראו או קוראות את הספר ואפילו, רחמנא ליצלן, מודות בכך שהן נהנו / נהנות ממנו :). אני לא ממש מתחברת, אבל זה לא קשור לזה שאני לא רוצה שיראו אותי עם הספר, או משהו כזה. בכל מקרה - כן, קשה לנו לבקש עזרה, כי אנחנו חושבות שאנחנו יכולות או צריכות להצליח בהכול. גם אני רוצה גם להמשיך לעבוד, כי אני אוהבת את המקצוע שלי והוא נותן לי סיפוק ואני מקבלת פידבקים חיוביים וכו', וגם להיות עם הקטנה שלי כי אני ארגיש לא משהו אם מישהו אחר יראה אותה הולכת לפניי או ישמע אותה אומרת עוד מילה לפני שהצליל המרגש הזה מגיע לאוזניי. וגם להיות רעיה למופת ולדאוג קצת לבן הזוג וגם לבית, וגם לא להזניח את שני הגדולים, שהם בעצם עוד קטנים, וגם הם צריכים אמא. אבל - יש לי עזרה מדי פעם, ואני לא לגמרי לבד, כך שאני חושבת שזה תלוי מי נותן עזרה ובאיזה מינון. אם אין עזרה לגמרי - באמת אפשר להתחרפן, אבל יכול להיות שלאותן אמהות שלא ביקשו אתעזרתך היתה עזרה במינון שנכון להן או שאולי לא היה להן נעים לקבל את העזרה ממישהי שהן לא ממש מכירות. כמו שכבר כתבתי - תלוי במינון ובנותן העזרה... בכל אופן - אלה שני הגרוש שלי בנושא :).
השבמחקזה נכון שכל אחת זקוק למינון אחר בקבלת עזרה וכמובן שיש אפשרות שחוסר ההיכרות איתי הרתיע.
מחקבכול מקרה, הרעיון שרציתי להעלות פה הוא שנשים הרבה פחות משתמשות בעזרה חיצונית לעומת מה שהן באמת צריכות. ושהתפיסה הכללית אצל חלק מאיתנו שזמן כיף לעצמינו אם זה ספר או קוסמטיקאית או מסג' זה מותרות.
אני מאלו שקנו את הספר ואפילו שאלו בקול איפה הוא נמצא על המדף :)
השבמחקלגבי העזרה...אני לא חושבת שזה בא ממקום שאני לא רוצה אלא יותר ממקום של אימון, בטחון.
על המשפט שאמרתי "קחו בייביסיטר לשעתיים שלוש ולכו לנוח, לעשות צבע לשיער, עיסוי או כל דבר אחר שייעשה לכן כיף" הרבה אמהות ענו לי: איך נדע שאפשר לסמוך עליה? אני לא מכירה בכלל.
אני אישית מציעה שירותי בייביסיטר לשעות הבוקר לאמהות כדי שיוכלו לעשות את הדברים הללו וחוץ מחברות שמכירות אותי טוב לא הייתה הענות וזה רק הוכיח לי שזה הכל עניין של הכרות ואימון
מסכימה בכל לב. נשים שוכחות ואפילו ממש נמנעות מלקחת זמן לעצמן.. וקשה נורא להודות בזה כי מעמת אותנו עם זה. בעיני זה מאד קשור לנושא של שליטה.ושל קבלה. שני מקומות שקשים לנו- אבל הרבה יותר קשים אחרי לידה. אובדן של שליטה. ושחרור שליטה- ולמי :) בקיצור נושא סבוך ביננו לבין עצמנו, שככל שיש יותר בטחון יותר קל לתת אותה או לשחרר אותה, אבל זה דורש עבודה....
השבמחק