להיות הורים

לרוב כשאני מגיעה לאבחון עקב איזשהו עיכוב בהתפתחות,
הקושי העיקרי הוא לא מוטורי.

היום הקדשתי שעה,
שעה שלמה על חשבון שנ"צ,
כדי שרוני תסכים ללכת ליום הולדת של ילדה מהגן.

בבוקר הייתה מסיבת סיום ואחר כך עבדתי,
הבית היה הפוך,
הייתי עייפה ובקלות הייתי מתעלמת מההזמנה.

אבל ידעתי שהיא חייבת לעבור את המכשול הזה.
ידעתי שזה לא סתם לא מתחשק לה,
אלא שיש לה אישיו משמעותי פה.
בהתחלה היו לה המון תירוצים:
חם בחוץ, אין לי כוח ללכת,
יהיו הרבה ממתקים וכבר אכלתי היום אז לא תרשי לי,
יבואו ילדים אחרים ולא משנה שלא באתי.
ולבסוף הגענו לנקודה: אני לא אוהבת ימי הולדת בבית.
הבנתי שיש פה משהו ושאלתי למה את מתכוונת?
צפוף שם ולוקח זמן להגיע לאימא כשרוצים.

הקשבתי לה בתשומת לב,
הייתי סופר סבלנית
כי ידעתי שאני חייבת לעזור לה לעבור את המכשול הזה.

זה לא יום ההולדת.
למרות שחשוב מאוד בעיניי להגיע לימי הולדת של חברים.
זו הסיבה שבגללה היא לא רוצה ללכת.

זה יישאר איתה ויגביל אותה.
היא תהיה בטוחה שמקומות צפופים הם לא בשבילה ותמנע מהם.

עוד חודשיים כיתה א'.
את הצפיפות הזו היא תפגוש הרבה פעמים.
לצאת מהכיתה בהפסקה ידרוש ממנה להתמודד עם זה,
המסדרון עמוס ילדים וגם החצר.

אני גם יודעת למה קשה לה עם הצפיפות,
זה מלווה אותנו כבר שנים ובכל פעם אנחנו עוברות יחד עוד שלב.

תוך כדי שדיברנו על חשבון השנ"צ שלי,
ובעודי יודעת שבועז ישן בחדר השני,
קול קטן בתוכי אמר:
עזבי נו,
לא נורא,
תטפלי בזה בפעם אחרת.

אבל לא ויתרתי.
כי ידעתי שהוויתור שלי ישדר לה שהיא לא מסוגלת להתמודד עם האתגר.
ובשבילה זה באמת אתגר.
לכל אחד מאיתנו יש דברים אחרים שקשים לו.
וכהורה אחד התפקידים שלי בעיניי,
הוא לזהות את המקומות שקשה לילדיי,
לתת להם יד ולעזור להם להתמודד.
כי חינוך זה לטווח ארוך.
לא ללכת ליום ההולדת "פותר" את העניין כאן ועכשיו,
אבל לא באמת מתמודד עם הנקודה.

לכן באבחונים אני מראה להורים תמיד גם את הפן ההתנהגותי של העיכוב.
מעבר לכך שהפעוט עוד לא הולך והתינוק עוד לא זוחל.
כי "בסוף כולם הולכים"
זה לא סתם משפט.
הוא נכון.
העניין הוא הסיבה שבגללה הזחילה/הליכה הגיעה מאוחר.
כי אם לא נתנו עליה את הדעת,
הילד ילך אבל הקושי ההוא, שאז עיכב אותו להתחיל ללכת,
ימשיך להופיע בצורות אחרות במהלך החיים.
אז אולי הוא יעדיף לשחק לבד ולא עם חברים,
אולי הוא ימנע מחוגי ספורט,
אולי הוא יחשוש לרוץ, לטפס, לקפוץ.
ואולי הוא לא ירצה ללכת ליום הולדת בתוך בית.
זה יכול להישמע כמו פרט שולי.

אני לא רוצה שהילדים שלי ירגישו שמשהו מגביל אותם.
שיש משהו שמפחיד אותם והם מעדיפים להימנע.
לא משנה מה הוא הדבר הזה.
אני מאמינה שצריך להאיר עליו, להתגבר ולהמשיך הלאה בטוחים וחזקים יותר.

 

התמונה באדיבות FreeImages