לשבור את הגלים

כאשר אני אומרת לאימהות ש"הרבה" על הידיים עד גיל 4, 6 חודשים זה צורך ולא פינוק, קשה להן לקבל את זה.
הן בטוחות שהתינוק יתרגל, וירצה על הידיים מתוך פינוק.
ההסבר הוא פשוט: תינוק זקוק לתנועה, הוא רגיל לתנועה מאז שהוא ברחם ופתאום התנועה נעלמה.
איך הוא יחזיר אותה? הוא לא יכול לבד.
בשביל זה יש בכי והורים. התינוק בוכה, ההורים מרימים, מטיילים איתו על הידיים והוא נרגע.
הורים מפרשים את זה בטעות כפינוק אבל זה צורך.
כאשר תינוק לומד להניע את עצמו לבד הוא פחות ופחות מבקש את זה.
ככל שהוא יקבל מענה יותר מדויק לצורך הזה (וגם לאחרים) הוא ירגע מהר יותר וירגיש בטוח יותר בעולם שסביבו.

היום עידו שלי, בן ה 11 היה צריך שאתן לו "תנועה".
הוא התעורר בבוקר עם מצב רוח לא טוב,  או כפי שהוא אמר, הרגשה רעה.
הוא יכול היה להמציא, כואב לי הראש, הבטן, האוזניים.
אבל הוא היה כן ואמר ישירות, יש לי הרגשה רעה, אני לא רוצה ללכת לבית ספר.
מיד התרוצצו לי בראש כל ההסברים מדוע זו טעות, אבל האינטואיציה אמרה לי לאפשר לו.
אמרתי או קי, אני סומכת עליך שאתה זקוק ליום חופש ושתשלים את החומר.

היו לי כמה דברים מתוכננים לבוקר אבל חשבתי לעצמי, הילד מרגיש רע בגלל משהו, הסיבה לא ידועה לי, אבל אני יודעת איך לשפר לו את מצב הרוח.
הודעתי לעידו, עד 11 אני עסוקה, ואחרי זה נוסעים לים!
הגענו לים, הים היה סוער, היו מערבולות ודגל אדום. היה קטע אחד שמותר היה להכנס,
עידו כמובן מיד רץ למים, אני התיישבתי על הכיסא ונהניתי לראות אותו.
הוא קפץ על הגלים, צלל, שחה ובעיקר שחרר, פרק את כל מה שהעיק עליו.
אח"כ ישבנו יחד, דיברנו, צחקנו והיה כיף גדול.

בעיניי זה בדיוק כמו להרים תינוק.
עידו היה זקוק למשהו שהוא לא יכול היה לספק לעצמו.
הרי אם היה נשאר בבית הוא היה מבלה את היום מול המחשב, הטלויזיה והסוני.
מצב הרוח שלו, סביר להניח לא היה משתנה והוא היה גורר את ההרגשה הרעה לאורך היום.
בגילו הוא לא צריך שארים אותו ואטייל איתו בחדר והחיבוק שלי מעיק עליו אחרי 2 שניות.
אבל להסיע אותו לים ולאפשר לו לשחרר כעסים על הגלים, זה בדיוק מה שהוא צריך כדי לעשות ריסטרט.

אני לא חוששת שהוא "יתרגל" ויבקש לעיתים קרובות לוותר על בית ספר וללכת לים, אני מכירה את עידו,
הוא אחראי ובוגר וברור לי שהרבה בקרים לא התחשק לו והוא בכל זאת הלך.
וחוץ מזה, עוד שבועיים החופש הגדול!