קרוב רחוק

אומרים שהאינטרנט מקרב בין אנשים.
אני שואלת בין איזה אנשים.
בואו ניקח את הפייסבוק כדוגמא, זה נכון שאני מתעדכנת מה קורה אצל חברים שאולי בלעדיו הייתי פחות מעורה בחייהם ונכון שהפייסבוק מאפשר לי להכיר מזוית מסויימת עוד ועוד אנשים, אבל זו רק זוית אחת שלהם ולא באמת הכרות.
אין ספק שקל לי יותר להיות בקשר עם קרובים בחו"ל ועם אימהות לשעבר מהגן,
אבל כשבעלי נכנס בערב הביתה ובכל רגע מתעדכן מה קורה, אני תוהה אם זה שווה לקרב בין אנשים רחוקים ולהרחיק בין אנשים קרובים.

ומה לגבי הילדים?
בגינה או מחוץ לחוג של האח, כל הזמן הטלפון ביד, מדברים או מתכתבים והכי זוועה, מראים לילדים שירים ביו טיוב.
כבר יצאתם מהבית, שוב מסך מול העיניים?

ותארו לכם מה עובר בראשם של הילדים, כל היום לא היינו איתם ואז כשכבר נפגשנו אנחנו מדברים איתם בלי להסתכל עליהם, העיניים שלנו על המסך ואנחנו ממלמלים תשובות....

קל לי לדבר, אין לי iPhone ולכן אין לי את הפיתוי הזה להתעדכן או לקרוא סטטוסים כשמשעמם לי בגינה.
אם יהיה לי אני בטוחה שאתקשה להתאפק, או לעמוד בפני בקשות הילדים לתת להם לשחק.
כרגע מתוך בחירה אני מעדיפה שלא יהיה.

זה נכון שיש יתרונות וחסרונות לכל דבר וכמו תמיד חשוב לאזן.
אתם מצליחים לאזן?

תחשבו על זה כמה דקות, תנסו גם את האופציה  הזו:
תניחו את טלפון בצד רגע ותסתכלו לילד/לאישה/לבעל בעיניים ותחליפו כמה משפטים מקרוב.


ולסיום רגע גדול של אושר:
היום בגינה רוני טיפסה והשתוללה ואבא אחד אמר לי עליה
איזו אמיצה!
בשבילי זה היה כמו לזכות בלוטו.
כל ההשקעה, הריצות , המאמצים והכסף. 3 חוגים בשבוע, ויציאה לגינה כשחם וכשקר.
הכל שווה כדי לשמוע שאומרים עליה שהיא אמיצה!