המילה האהובה עליי: אימא.
החלק באישיות שלי שאני הכי גאה בו: האימא שאני.
אני מרגישה שלמה יותר מאז שהפכתי לאימא.
אז למה לעזאזל בימים האחרונים אני כבר לא יכולה יותר לשמוע שקוראים לי: אמא!
מהשעה המוקדמת שרוני מתעוררת ועד השעה המאוחרת שעידו הולך לישון, כל משפט מתחיל באימא.
אימא תביאי לי....
אימא אני רעב/ה.....
אימא תראי.....
אימא תקשיבי....
אימא למה.....?
אימא אפשר....?
אימא בואי רגע....
אימא את יכולה....
אימא תכיני לי....
אימא אפשר מים?
אימא מתי...?
אימא איפה ה...?
אימא אני צריך/כה...
אימא נשפך לי...
אימא ברח לי...
די!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
נכנסתי לחדר וסגרתי את הדלת. נשימות.
הופס נפל אסימון.
כשאימהות טריות מספרות לי שקשה להן לשמוע את הבכי של התינוק, שזה מכניס אותן ללחץ אני מסבירה שזו הדרך של התינוק להביע את חוסר הנוחות שלו, שאנחנו צריכות להבין שהוא לא יכול לומר לא נוח לי על הגב/צד/בטן, אני רעב, אני עייף, נבהלתי, חם לי, משעמם לי.
ה"תינוקות" שלי למדו להגיד ובכל זאת קשה לי לשמוע את הבקשות שלהם בתדירות כל כך גבוהה.
יש תינוקות שבוכים הרבה, יש תינוקות שבוכים פחות. אבל תינוקות שבוכים הרבה בוכים יותר כאשר אמא שלהם נלחצת מזה. בדיוק כמו שהילדים שלי מנדנדים יותר ככל שיש לי פחות סבלנות.
ואין סיבה שהילדים שלי יסבלו את חוסר הסבלנות שלי, אז נכנסתי לחדר וסגרתי את הדלת.
בחופשת לידה אין לך את הפריבילגיה הזו, במציאות חיינו הבעל בעבודה עד הערב ואתן נמצאות רוב היום לבד.
אפשר לצאת ממעגל התסכול הזה עם המון תמיכה והכלה של עוד מישהו.
אני עושה את זה בשמחה בשבילכן אימהות יקרות.
בטלפון, במייל וגם אצלכן בבית.
שתהייה לנו סבלנות לילדים שלנו ושנעבור את החופש הגדול/חופשת הלידה במקסימום עונג!
החלק באישיות שלי שאני הכי גאה בו: האימא שאני.
אני מרגישה שלמה יותר מאז שהפכתי לאימא.
אז למה לעזאזל בימים האחרונים אני כבר לא יכולה יותר לשמוע שקוראים לי: אמא!
מהשעה המוקדמת שרוני מתעוררת ועד השעה המאוחרת שעידו הולך לישון, כל משפט מתחיל באימא.
אימא תביאי לי....
אימא אני רעב/ה.....
אימא תראי.....
אימא תקשיבי....
אימא למה.....?
אימא אפשר....?
אימא בואי רגע....
אימא את יכולה....
אימא תכיני לי....
אימא אפשר מים?
אימא מתי...?
אימא איפה ה...?
אימא אני צריך/כה...
אימא נשפך לי...
אימא ברח לי...
די!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
נכנסתי לחדר וסגרתי את הדלת. נשימות.
הופס נפל אסימון.
כשאימהות טריות מספרות לי שקשה להן לשמוע את הבכי של התינוק, שזה מכניס אותן ללחץ אני מסבירה שזו הדרך של התינוק להביע את חוסר הנוחות שלו, שאנחנו צריכות להבין שהוא לא יכול לומר לא נוח לי על הגב/צד/בטן, אני רעב, אני עייף, נבהלתי, חם לי, משעמם לי.
ה"תינוקות" שלי למדו להגיד ובכל זאת קשה לי לשמוע את הבקשות שלהם בתדירות כל כך גבוהה.
יש תינוקות שבוכים הרבה, יש תינוקות שבוכים פחות. אבל תינוקות שבוכים הרבה בוכים יותר כאשר אמא שלהם נלחצת מזה. בדיוק כמו שהילדים שלי מנדנדים יותר ככל שיש לי פחות סבלנות.
ואין סיבה שהילדים שלי יסבלו את חוסר הסבלנות שלי, אז נכנסתי לחדר וסגרתי את הדלת.
בחופשת לידה אין לך את הפריבילגיה הזו, במציאות חיינו הבעל בעבודה עד הערב ואתן נמצאות רוב היום לבד.
אפשר לצאת ממעגל התסכול הזה עם המון תמיכה והכלה של עוד מישהו.
אני עושה את זה בשמחה בשבילכן אימהות יקרות.
בטלפון, במייל וגם אצלכן בבית.
שתהייה לנו סבלנות לילדים שלנו ושנעבור את החופש הגדול/חופשת הלידה במקסימום עונג!
זה כל כך נכון כי הם ממש קוראים אותנו.
השבמחקאפילו התלמידים בבית ספר כשאני פחות רגועה מיד מרגישים את זה ומתנהגים בהתאם.
כשאורי היה תינוק בן 3 ימים, היה לי יום מאד מאד קשה,
את יודעת הורמונים וכו'...
באותו יום הואלא הפסיק לבכות לרגע.
זה היה השיעור הראשון שלי בלהיות אמא.....
גם היום בימים קצת יותר קשים אורי... הרבה פחות רגוע, ויודע מצויין להוציא ממני את הטוב ביותר.
יחי הילדים שלנו.
אחחח... היום השלישי הידוע :)
השבמחקאני עוד הייתי בבית החולים וכשהרופא נכנס בבוקר לחדר וברך בבוקר טוב, רק פקחתי את העיניים והדמעות כבר זרמו, בלי שום סיבה...
ללא ספק הם מרגישים אותנו וצריך לדעת למנן את התחושות הפרטיות שלנו שלא נוגעות אליהם- כמו עצבנות, עייפות או סתם חוסר סבלנות. אני תוהה אם לא חשוב בגיל הנכון גם ללמד אותם להתחשב בזה, כמובן עם הכנה מוקדמת. עכשיו אמא עייפה, עסוקה וכו'. אני משתדלת שלא לעשות זאת בשעות אחה"צ ולהתחיל את עיסוקיי רק אחרי שהוא הולך לישון, אבל בסופו של דבר צריך לגלות להם שהעולם אינו סובב סביבם.